נימוקי יוסף על יבמות ח׳

1 מתני' איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו מותר באחותה דלאו אחות זקוקתו היא כלל דכיון דערוה היא לא רמיא קמיה וצרת ערוה נמי לא הויא דהא מתרי בתי קא אתיין:

2 והשני אסור בשתיהן. משום אחות זקוקה הילכך אפי' לאחר שיבם אחיו אותה שאינה חמותו דהשתא פקעה זיקה מאידך לא יכול ליבומי אידך האחרת החמות לפי שכיון שעמדה לפניו שעה אחת באיסור הרי היא לו כאשת אח שיש לה בנים ומיהו חליץ לה:

3 איסור מצוה. שנייה: איסור קדושה. כלומר איסור גרושה לכהן יש לה לאח האחד מדאורייתא רמיא קמיה וכיון שכן אחות זקוקה היא כל חדא מינייהו ולא מתייבמות מדרבנן וחולצות מדאורייתא משני האחין:

4 אסורה על זה וכו'. כגון רחל ולאה שתי אחיות שנפלו לפני לוי ויהודה רחל חמותו של לוי ולאה חמותו של יהודה רחל אסורה ללוי ומותרת ליהודה דלאו אחות זקוקה היא דחמותו לא זקוקה ליה:

5 וזו היא וכו'. שהיא יבמתה כלומר שנשואות לשני אחין וזו ערוה לזה וכן זו:

6 מתני' ג' אחין וכו'. ונמצא שנופלות לפניו אשה ובתה ליבום וסבירא לן יש זיקה ולפיכך חולצת מדאורייתא ולא מתיבמת מדרבנן ואם מייבם שום אחת מהן פגע באיסור אשה ובתה כיון דיש זיקה:

7 פוטר. כיון שאינם צריכות אפי' חליצה משום דסבירא ליה דמדאורייתא זיקה ככנוסה דמיא נמצא שאחות זקוקה היא כאחות אשה דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהן:

8 איסור ערוה. כגון שהיתה חמותו או אם חמותו נמצא שהשניה לאו אחות זקוקה היא הילכך מותר באחותה דהא לאו צרת זקוקתו היא כלל:

9 איסור מצוה ואיסור קדושה. פירשנו לעיל ואע"ג דהא תנינא לה חדא זימנא איצטריך הא משום ר' שמעון כדאיתא בגמרא אלא דלית הלכתא כרבי שמעון:

10 מתני' ג' אחין. מופנה. שאין לו אשה כלל וה"ה אם הוי נשוי נכרית אלא לאשמועינן שאין צריך שיהיה נשוי אלא סגי ליה במופנה דאילו במתני' אחרינא לא סגי ליה במופנה אלא צריך שיהיה נשוי נכרית:

11 שתי אחיות. כגון רחל ולאה ומת בעלה של רחל ועשה בה אותו מופנה מאמר דהיינו קדושי כסף או שטר וקי"ל דכסף או שטר ביבמה אין קונין אלא מדרבנן הילכך כשמת אחיו השני ונפלה אשתו לפניו ליבום הויא אחות אשתו מדרבנן:

12 בש"א אשתו עמו. דסבירא ליה מאמר קונה קנין גמור ודוחה האחרת משום אחות אשה כאילו כנסה ממש וזכה בה והיא אשתו גמורה הילכך האחרת תדחה משום אחות אשה ופטורה אף מן החליצה. וב"ה סברי דמאמר אינו קונה כלל אלא מדרבנן הילכך נאסרת אשתו עליו מפני אחותה שנפלה קודם שהיתה זו אשתו מן התורה ומיהו נותן לה גט להפקיע קידושיו וחולץ לה נמי להפקיע זיקתה וחליץ נמי לאידך שהיתה אשת אחיו השני אבל לא מייבם לה משום דפגע באחות זקוקתו:

13 אי לו. כלומר אוי לו כדכתיב קהלת י אי לך ארץ וזה משום שאסור בשתיהן ומפסיד מה שהרויח שיצטרך להחזיר נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג כשיגרשה:

14 מתני' ומת. אותו שהיה נשוי נכרית ונמצא שנופלות שתיהן לפני האח שנשוי האחות השניה:

15 השניה. לכניסה יוצאה וכו':

16 עשה בה מאמר. אותו נשוי נכרית לא כנסה עדיין אלא שנתן לה קידושין של כסף או שטר דמדאורייתא אינן קנין דקנין יבמה בביאה היא הילכך הנכרית לאו צרת ערוה היא ולפיכך חולצת מדאורייתא ולא מתיבמת מדרבנן והוא הדין כן הוא בגמ' דף לא. דאף על גב דלא עשה בה מאמר ומת מיחלץ חלצה נכרית יבומי לא מיבמה דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה והאי דקתני מאמר לאפוקי מב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפי' חליצה נמי לא תבעי קמ"ל דצריכה חליצה:

17 מתני' משום צרתה. דהא צרת ערוה היא:

18 עשה בה מאמר. בגמרא דייק טעמא דעשה בה מאמר הא לא עשה בה מאמר נכרית יבומי נמי מיבמה ובגמ' בעי למה לי הך מתניתין השתא ומה משנה ראשונה דאחות אשה קא הויא צרה לנכרית אמרת נכרית אסורה הכא דאחות אשה עיקר נשואה היא לא כ"ש דאוסרת נכרית שהיא טפלה ומשני דאחרונה נישנית ראשונה מפני שהיה סבור דראשונה שריא והדר סברא לאיסורא וכתבה תחלה משום דחביבה ליה ומשנה זו אחרונה משום שכבר היתה שגורה בפי התלמידים לא זזה ממקומה:

19 מתני' וכנס הנשוי נכרית. שלא היתה ראויה לאח אחר להתיבם שהיה בעל אחותה:

20 ומתה אשתו. אחות האחרת:

21 ואח"כ מת נשוי נכרית ונפלו שתיהן לפני היבם שמתה אשתו. הנכרית והאחרת שהיתה פעם אחת אחות אשתו:

22 הרי זו . לא מבעיא האחות שהיתה עליו ערוה פעם אחת אלא אף הנכרית צרתה דהואיל ונאסרה האחות בשעת נפילה ראשונה לפי שלא היתה אז אחותה קיימת עולמית עומדת באיסורה זה ופוטרת צרותיה הימנו לעולם ומימרא דרב יהודה אמר רב הכי היא דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ושמעינן מיניה הכל בגמ' דף ל. טפי ממאי דשמעינן ממתני' דאילו מתני' כל זמן נפילה ראשונה נאסרת עליו לפי שהיתה אחותה קיימת ולא מתה עד שנשאת לנשוי נכרית אבל היכא שקודם שנשאת מתה אחותה דבאותה נפילה הא חזיא ליה אימא תשתרי קמ"ל רב דאע"ג דהדר חזיא ליה כיון שמצינו שעה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה תו לא חזיא ואסורה עולמית ואע"ג דהא נמי תנינא שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה אשתו של ב' הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת התם הוא דאדחיא מהאי ביתא לגמרי דמשנפלה ואין כאן אח אלא זה בעל אחותה ונדחית מפני שהיתה עדיין אחותה קיימת נפטרה תיכף ומותרת לשוק ואין עליה עוד צד זיקה אבל היכא דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה ליבם אימא מגו דחזיא לנשוי נכרית עדיין זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה ראשונה תתיבם להאי קמ"ל רב יהודה דלא:

23 מתני' וכנסה המגרש ומת. מותרת להתיבם שהרי עד שלא כנסה גרש את הראשונה שהיא ערוה לאחיו ולא נעשית צרתה מעולם וזו היא שאמרו בפרק ראשון נתגרשו העריות צרותיהן מותרות ובגמרא מפרש לה:

24 גמ' טעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואח"כ מת הנשוי נכרית הוא שנכרית מותרת אבל מת הנשוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואף על גב דגרש לה לאחות אשה לא משתרי ליה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין דהא כיון דגרש לה לערוה או שמתה ואח"כ מת משתריא צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה התם גבי ערוה כיון דגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה קמי יבם בהיתרא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון שבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין וטעמא דמסתבר הוא הרי"ף ז"ל:

25 מתני' וכולן. ט"ו עריות דריש מכילתין שהיו בהן לאחיו המת קדושי ספק או גרושי ספק הויא צרתה ספק צרת ערוה דילמא איגרשה ערוה ולגבי קדושין דלמא לא אקדשה הרי אלו הצרות לא מפטרן בולא כלום דילמא לאו צרת ערוה היא ולא מתייבמת דילמא צרת ערוה :

26 ספק קרוב לו. שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהם ברשות הרבים וד' אמות קונות שם וזרקן ספק בארבע הקרובים לה ספק בד' שלו אי נמי גמ' דף לא. בב' כתי עדים כת אחת אומרת קרוב לו וכת אחת אומרת קרוב לה והיא ספיקא דרבנן מידי דהוה אנכסי דבר שטיא דאמרי שני כתי עדים כשהוא שוטה זבין וב' כתי עדים אמרי כשהוא חלים זבין ואמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי ונוקי ארעא בחזקת בר שטיא והכי נמי בספק קדושין ה"ל למימר אוקי אתתא בחזקת שהיתה מותרת ליבם ובספק גירושין בחזקת שהיתה מותרת לשוק אלא דרבנן תקנו שיהו חולצות ולא מתייבמות משום ספק איסורא אחמור ולא חיישינן לאם אתה אומר חולצת מתייבמת וכן כתבו שפסק ר"י בעל התוספות דרבא הודה לאביי בשתי כתי עדים דספיקא דרבנן הוא והקשה הרב ז"ל מהא דינאי מלכא במסכת קידושין דף סו. שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים לפסלו לכהונה ויבוקש הדבר ולא נמצא ופריך התם היכי דמי אי דתרי אמרי אישתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני דאמרי לא אישתבאי סמוך אהני דאמרי אישתבאי אלמא לא אמרינן אוקמיה אחזקתיה ותירץ ז"ל דלאחמורי אדאורייתא הוא דאמר הכי דאע"ג דמדינא אוקי גברא אחזקתיה או אתתא בחזקתה אמרי רבנן אזלי לחומרא מידי דאמרינן הכא גבי קדושין וגרושין דהתם נמי בתרומה דאורייתא ועבודה דאורייתא מחמרינן וראיה דבתרומה דרבנן מוקמינן ליה אחזקתיה ולא אזלינן ליה לחומרא כדאיתא בכתובות דף כו. וע"ש עמוד ב' בתוס' ד"ה אנן כו' ונראה לר"י כו' ע"ש בההוא דנפק עליה קליה דבן גרושה ובן חלוצה הוא דכי הוו תרי לבהדי תרי מכשרינן ליה כדמוכח התם ומיירי בתרומה דרבנן:

27 כתב בכתב ידו. פירש רש"י ז"ל דקי"ל הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כתב ידו בלא עדים מילתא היא והקשו עליו ז"ל דלא דמי כלל דהתם ראיה בלחוד בעינן והא איכא דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל גבי גט כריתות בעינן אלא הא דמהני כתב ידו בגט טעמא דמילתא דכיון דכתיב וכתב לה הרי כתב ידו כעדים גמורים ואתיא אפי' לר"מ דבעי עדי חתימה כדאיתא התם:

28 יש עליו עדים ואין זמן כתוב בו וכן אין בו אלא עד אחד ואין כתב ידו של בעל זהו ספק גרושין דאמרינן במסכת גיטין דף פו. שלשה גיטין פסולים ואם נישאת הולד כשר ואלו הן כתב בכתב ידו וכו' וה"נ חולצת צרתה דכיון דגיטא הוא דאם נשאת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא דקרי להו פסולין לכתחלה הילכך אי שרית לה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת. ובגמרא מפרש דספק קרוב לו כו' דנקט בקידושין הוא הדין בגירושין וזהו ספק גירושין לאו דווקא דודאי כשר מדאורייתא ופסול בודאי מדרבנן אלא קרי להו ספק משום דכשרין מדאורייתא:

29 גמ' כל שיש בקידושין וכו'. כגון ספק קרוב לו וכו' הוי נמי ספק בגירושין ויש בגירשין וכו'. שאינו ספק בענין קדושין כגון זמן כדמפרש לקמן דבשטר קדושין כגון המקדש בשטר לא תקנו זמן וזהו דקתני משמע זהו דספק הא אחר לאו ספק הוא ואילו בגרושין ליכא למעוטי מידי אלא בקידושין הוא דווקא דאיכא למעוטי זמן ואיידי וכו'. נמצינו למדין דשטר קדושין דאין בו זמן כשר לגמרי ואפילו מדרבנן דלא תקון רבנן ביה זמן משמע דבכל האחרים שוין קדושין לגרושין לפסול כלומר שאין פסולן אלא מדרבנן ויש מרבוותא מגמגמין בזה לפי דס"ל דלענין קדושין פסולין נינהו מדאורייתא לפי שאין דבר שבערוה פחות משנים וטעמא דבגירושין כשר מדאורייתא היינו משום דכתיב וכתב לה ואחרים כתבו דגרושין נמי דבר שבערוה הוא אלא דאכשר רחמנא כתב ידו משום דחשוב כעדים למעבד מעשה שטרא ואפילו בגרושין דבעינן כריתות ולהקל וכ"ש בקידושין שבא לאסור ולהחמיר וכיון דאתקש יציאה להויה ילפינן לגמרי ולפי זה כתב בכתב ידו ואין עליו עדים כשר מן התורה ופסול מדרבנן וצרתה חולצת ולא מתייבמת וגבי כתב בכתב סופר ואין בו אלא עד אחד כ"ש דאיכא לאכשורי בשטר קידושין דהא למאן דאמר דמיירי בספרא דמובהק וכתב סופר הוי במקום חתימת ידו הא נמי הוי בקידושין דהכא והכא אין דבר שבערוה פחות משנים ולמאן דאמר דמוקי בחתם סופר ועד כל שכן וכל שכן אלא שהתוספות העלו זה בגמגום. ופריך בגמרא דף לא: והא עבדא שטר קנין של עבד ותיקון רבנן זמן דבכל שטרי מכירות תקון רבנן זמן לידע מאיזה זמן יאכל פירות שדה ויקנה נכסי העבד כך פירש רש"י ז"ל והקשו עליו שלא מצינו בשום מקום שפסלו שטר מכר וממון בעלמא שאין בו זמן ולא תקנו אלא בגט אשה משום בת אחותו או משום פירי ועוד דאם כן אמאי פריך מעבד ליפרוך משטר מכירות קרקעות לפיכך פירשו דבשטר שחרור עבד מיירי דאיכא למימר ביה טעמא בתקנת זמן כמו גבי אשה אי משום שמא יבא לחפות עליו אם נשא העבד בת ישראל והוא לאהבת העבד שלא יהו בניו פסולין יכתוב לו שטר שחרור בלא זמן ויאמר שכבר היה משוחרר מזמן עבר אי משום פירי שלא יאכל פירות מנכסי העבד עוד והיינו דקאמר התם רובא בשטרא לפי שאינו קונה את עצמו בכסף אלא על ידי אחרים וזה לא שכיח: